עבודות חדשות - ארז

ארז אמיר ש', 22/05/2010 - 08:41

הנה אני מעלה תמונות של עבודות מהתנורים האחרונים.

הייתי באמוק של ואזות עם חיפוש של צורה וטקסטורה.

חיפשתי גם את הטכניקה ליישם ממש מעט זיגוג כך שהחמר יראה רטוב או משומן - אבל לא זגוגי - אני חושב שדי מצאתי (בחלק מהעבודות הזיגוג עבה מדי)

אשמח לביקורת נוקבת, אמיתית ובונה. המטרה שלי ללמוד ולא דווקא לחפש מחמאות.

אני מעדיף ביקורת על הצורה והטקסטורה - אין כאן לדעתי מקום לביקורת אומנותית כי אלו לא יצירות אומנות.

ואזה עם טקסטורה - 35 סמ' - לא מזוגג

קלוז-אפ על הטקסטורה - סליפ שחור עם שמוט גס

ואזה עם שפריצים 1 - 26סמ' - זיגוג קל 

קלוז-אפ על השפריצים (זיגוג קל שבקלים)

 

ואזה עם שפריצים 2 - 30סמ' - (זיגוג קל שבקלים)

ואזה עם שפריצים  3 - 20סמ' - זיגוג

כיסוי נר

 

ואזה עם שפריצים 4 - 25סמ' זיגוג

 ואזה עם שפריצים 5 - 28 סמ' - על העוקם - זיגוג

ואזה שיש - 26סמ' על העוקם + זיגוג די עבה

ואזה עם ברגים - 20סמ' + זיגוג

ואזה עם כפתורים - 22סמ' - זיגוג קליל

ואזה עם סליפ וחריטה 26- סמ' - ווש מנגן וזיגוג מינימאלי (בול לדעתי)

ואזה עם שפיצים לבנים - 25סמ' - זיגוג

כד קטן לעפרונות - 12סמ' + זיגוג עבה

ואזה עם טקסטורה (סליפ לבן עם חול + שפריצים של סליפ שחור) + זיגוג קל (בול לדעתי)

לא קשור - לפעמים בא לי לפסל. 22 סמ' - אין משמעות מודעת

 

תודה שהגעתם עד כאן

ארז

(תלמיד של מתי)

 

ביקשת ביקורת

נכתב ע"י aviauri ביום ש', 22/05/2010 - 11:31.

המשיכה שלי לעולם הקרמיקה באה בעקבות האפשריות הבלתי מוגבלות של צבע .העבודות שלך מאוד מונוכרמטיות ומאוד קודרות ,המעברים בין הזיגוגים מאוד נוקשים ומחוסרי הרמוניה,הכלי הכתום טוב יותר בגלל מעברי הצבע בין הגוונים.כל הכלים ורב הזיגוגים שלך עושים לי רטרו לחוג קרמיקה שהיה לנו בבית הספר בשנות השבעים.

הכלים עם הברגים /כפתורים הינם הכלים היחידים שמעניינים מבחינת צורה ,אבל שוב הזיגוג האחיד ,ללא הבלטת הברגים בזיגוג או צבע שונה  שיביא את החשק לקטוף את הכפתור או להבריג את הבורג פשוט הורג אותם.

הזיגוג הראשון מעניין .אבל שוב הוא לא יוצר שם הרמוניה עם החמר הלבן  של הכלי.

אורי

ארז

נכתב ע"י מירי פליישר ביום ש', 22/05/2010 - 11:35.

 

עדיין מחכה לסימן שראית/קראת את הפוסט שכוון אליך. בינתיים מעלה תמונה קצת יותר ברורה אולי... גם שלחתי הודעה :(

מירי

מורה לקרמיקה בעיקר פיסול לקבוצות קטנות בסטודיו ממוזג ברמת השרון. בוגרת בצלאל ואמנית מציגה . טל:03-5494799

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36

http://mirifleisher.blogspot.com/

תודה אורי

נכתב ע"י ארז אמיר ביום ש', 22/05/2010 - 17:56.

אותי צבע לא מענין - אני רוצה אדמה ובוץ כמו שהם - אבל זה כנראה ענין של טעם אישי.
תודה על הפתיחות - אני מעריך תגובות כאלו

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

אם אדמה ובוץ רצית

נכתב ע"י aviauri ביום ש', 22/05/2010 - 20:04.

אז הצלחת בגדול ואני לוקח את הביקורת שלי חזרה.

אל תקח...

נכתב ע"י ארז אמיר ביום ש', 22/05/2010 - 22:11.

ביקורת זו מחמאה - זה שחשבת וכתבת כמה שורות מתוך מטרה לעזור ולשפר אותי זה מחמיא ותמיד דבר חיובי - גם (ובעצם במיוחד) כאשר הביקורת לא קלה לעיכול.
מחמאות זה נעים אבל משאיר אותי תקוע באותו מקום.

שוב תודה
א

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

נהדר

נכתב ע"י שולה וולק ביום ש', 22/05/2010 - 23:48.

יופי תמשיך ככה

תעבוד לפי נטיות לבך.

צבע זה גם טוב, אך לפעמים מונע מראיית האובייקט.

כל אחד יעבוד איך שנראה לו.

לפעמים הצבע עלול לבלבל את המסר.

שולה

שולה וולק

תודה שולה

נכתב ע"י ארז אמיר ביום א', 23/05/2010 - 06:50.

א

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

אין ביקורת

נכתב ע"י חיים ביום א', 23/05/2010 - 07:41.

אין ביקורת כי אינני מבקר אמנות, אבל יש הערות והבחנה. קודם כל צדק/ה כל מי שייעץ לך לעבוד לפי הראש שלך. אנחנו יכולים להביע דעות, אבל רק אתה יודע אם אתה צודק..

עכשיו, לדעתי אם רוצים להתייחס "לבוץ ואדמה" אין הרבה טעם לשימוש בכלים עם נפח שמטבעם בנויים להכיל מוצרים ודורשים זיגוג (לפחות בפנים) הייתי מעלה כאן צילום של עבודה שעשתה מירי והציגה בחיפה או באום אלפחם, לפני שנה נדמה לי, והיא לטעמי נותנת ביטוי בדיוק ל"בוץ ואדמה" בקש ממנה להעלות את העבודה.

הכלים שנראים "יותר מענינים" בעיני חלק מהחברים-עם הברגים והכפתורים, פגעת ברעיונות של יוצרים אנגלייםמלפני כמאה שנים. בתכניות העתיקות של .b.b.c, אתה יכול לראות דברים דומים. ראיתי כד מזוגג בגלזורה חומה דומה לשלך, ועשוי כאילו מצופה עור ותפור. דומה מאד לכפתורים.

מצד שני, האדם יוצר כלי קרמיקה כל כך הרבה אלפי שנים, שאני מאמין כי כל צורה של כלי שימושי עם נפח שנעלה בראשנו, בוצע כבר מזמן.

 

חיים טירר

טל' 04-6260460

ד.א. tirer@bezeqint.net

תודה חיים

נכתב ע"י ארז אמיר ביום א', 23/05/2010 - 08:25.

הכלים מזוגגים בשכבה עבה בפנים - כדי לשמור על פונקציונאליות

אני מחפש ביקורת טכנית - לא אומנותית. אמן אני לא ואני מתרכז ביכולת טכנית (צורה וטקסטורה עדיין נופלים בקטגוריה הזו)

מבחוץ הכלים מזוגגים בגלזורה שקופה בלבד - החמר עצמו הוא חום\לבן\טרה-קוטה. אין שום תוספת צבע (חוץ ממנגן לפעמים)

אם פגעתי ברעיונות מלפני 100 שנה או שהעליתי תחושות "רטרו" - אחלה. מתאים לי בול. לא מחפש חדשנות.

תודה שוב

ארז

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

ביקורת

נכתב ע"י מתי טל ביום א', 23/05/2010 - 12:49.

ביקורת היא דבר פסול בעיניי, היא מכווצת ויוצרת אפקט הפוך מגדילה, לכן לא כדאי לך להזמין ביקורת (כל זאת לדעתי האישית)

ובכל מקרה:

בעבודות שלך יש טכניקה של כיסוי ועיטור ויש טכניקה של אבניים.

העיטור והכיסוי הם מושלמים לדעתי, החומר מדבר את השפה ממנה הוא נוצר, והצבעים באים מאותו מקור ממנו נחצב החומר.

גם הזיגוג הדק והעדין תורם למראה הכלי מבחינה זו.

הצורה של הכלים פחות מושמלת ויש לחפש את הדיוק המירבי של יחס גובה ונפח באזור ה"בטן", וכן יחס מדוייק בין הקוטר של הבסיס ובין הקוטר של השפה.

בקיצור מדברים על פרופורציות מושמלות. לשם כך יש נוסחאות מתמטיות ואתה מוזמן לנסות ליישם אותן.

ועוד יש משהו שאני מכנה אותו בשם חובת הזהירות הכללית. המושג לקוח מעולם הנהיגה והוא מתיייס לנהגים שחובת הזהירות הכללית מוטלת עליהם והיא עולה על כל כללי התעבורה העולים מהתמורורים.

אז, בין שאתה משתמש בנוסחה מתמטית ובין שאתה סומך על עיניך ועל החוש האישי שלך, אתה מצוי על נתיב בטוח ורגיש שויובילך למקום הזה אותו התה מחפש.

הסקרנות הפעם הצילה את החתול ואתה חתול טוב וסקרן (נקמה קטנה על החתולים שאתה טוען שאני עושהLaughing)

המורה מתי

מתי טל, אמן יוצר ומלמד, מאמן אישי ומשפחתי.

054-6625123, matytal@gmail.com

http://free.2all.co.il/studiomatytal/

בעייני

נכתב ע"י דפנה קסטנבוים ביום א', 23/05/2010 - 14:19.

 

הפספוס הגדול (לדעתי האישית בלבד ) הוא לנסות לחבר בין פונקציונאלי לאומנותי.

הרצון שלך לעבוד עם חימרים וטקסטורות אינה באה לידי ביטוי על וואזות (כלי פונקציומאלי ) ולכן התוצאה ניראת מאומצת ולא חופשית .לדעתי חופש מלא יתאפשר לך ,כאשר תעבוד ללא הגדרת כלי אלא החימר והטקסטורה יכתיב את הכלי . בקיצור תשתחרר ... דוגמאות מהעולם :

תודה מתי

נכתב ע"י ארז אמיר ביום א', 23/05/2010 - 16:17.

אני מניח שאתה מכוון ליחס הזהב שדיברנו עליו כאחד השיעורים. זה באמת עובד - אבל אני רוצה להגיע לזה לפי העין ובלי למדוד - נוסחאות מתמטיות יש לי מספיק ביום-יום. בקרמיקה אני רוצה להיות ב"ראש" אחר.

לא מבין מה אתה כזה רגשי - כל החתולים שאתה מפסל חמודים. גם אם אתה קורא להם לטאות.

תודה

התלמיד א'

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

תודה דפנה

נכתב ע"י ארז אמיר ביום א', 23/05/2010 - 16:22.

את ללא ספק צודקת - אני מקובע ומחויב לפונקציונאלי וזה מגביל ותוקע.

מדובר בתהליך - שאני רק בראשיתו. סבלנות - גם זה יבוא וכשאני אשתחרר - תצטערו שהצעתם ולא תדעו איך לעצור אותי... Tongue out

הכלים שהבאת כדוגמא - להתעלף...

תודה שוב

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

ארז שלום

נכתב ע"י מירי פליישר ביום א', 23/05/2010 - 17:47.

 

הי ארז

אני מסכימה עם רוב הדברים שמתי כתב לך. כמובן שהגישות שונות כמו אצל מורים שונים .

כלל הזהב או חתך הזהב

לגבי זה אני מעדיפה את הגישה הפחות מתמטית של חלוקות של שתי חמישיות מול שלוש חמישיות ושלוש שמינים מול חמש שמיניות, או....לפי העין. אנחנו מאוד מופנמים עם הפרופורציות האלה, די אם נתבונן בכף היד. המקום שבו אתה מניח - את הטכסטורה צריך להיות כזה. למה זה חשוב כי הפרופורציות האלה מלוות את הכלים מאז ומעולם,וכלי יפה שתאהב, יענה להן,מבטיחה לך. אז יפה זה חשוב(בעיני) ולא סתמי ובכלים זה כמעט כל מה שיש בשביל שיהפכו למשדרי תחושה מקצוענית.

הפתח לעומת הבסיס.

לא יודעת ממש  לנמק אבל מרגישה שצריכים להיות דומים בקוטר וככל שהקוטר של הבסיס קטן יותר, אגב, הוא מקפיץ את הכלי באויר. כמובן שיש לשים לב שתהיה יציבות בכלים שימושיים.

הטכסטורה

נפלאה ומיוחדת ומעוררת השראה, וזה המקום שאני לומדת ממך בעיקר עבור תלמידה שאת זה היא מחפשת.

כלי שימושי ומחוספס

דוקא ייחודי וממליצה להמשיך עם זה. היפנים אלופים בזה בגלל דת הטבע שלהם,וספלי התה למשל שעברו שריפת אנאגמה  ללא גלזורה רק מה שקיבל אפר  והוזג (אהלן שולה) בתנור,הם דוגמא לנכונות להשתמש וגם לזכור מאיפה הספל הגיע. לא תמיד יהיה זיגוג אפילו בפנים , אבל הכלי חייב להחזיק מים כמובן,לכן שרוף גבוהה. כך גם קומקומונים סיניים מדג'ינגדזן ,או איך שכותבים את זה.

אז לסיכום

ללמוד ולהפנים את תחושת הצורה של הכלים שאתה הכי אוהב בספרים,מהאינטרנט,תערוכות.

להמשיך בניסויים המרתקים בציפויים טבעיים לחמר

להמשיך בדרך שלך, כמו שכבר אמר המורה שלך, ולהמשיך לשאול דעות וביקורות מכיון שאתה לא מתכופף מהן אני מקווה,וממשיך לחפש את דרכך. אבל מידי פעם צריך להקשיב לדעות של מי שאתה מאוד מעריך את דעתו,ולעצור. ואחר כך להמשיך ולפתח דרך משלך,ולא לפחד להגיע למטרה מסויימת כמו אמן קרמיקה או קדר, או פסל. החיים עכשיו ארוכים יותר ויש זמן. גם לגברים שצריכים להביא פרנסה.

בי

מורה לקרמיקה בעיקר פיסול לקבוצות קטנות בסטודיו ממוזג ברמת השרון. בוגרת בצלאל ואמנית מציגה . טל:03-5494799

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36

http://mirifleisher.blogspot.com/

ספל תה של Shiho Kanzaki

נכתב ע"י מירי פליישר ביום א', 23/05/2010 - 18:04.

מורה לקרמיקה בעיקר פיסול לקבוצות קטנות בסטודיו ממוזג ברמת השרון. בוגרת בצלאל ואמנית מציגה . טל:03-5494799

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36

http://mirifleisher.blogspot.com/

תודה מירי

נכתב ע"י ארז אמיר ביום א', 23/05/2010 - 18:12.

לא יודע למה אנשים מפחדים מביקורת - אני מקבל כאן ביקורת שעוזרת ומגדילה.

לא חשוב לי כמה תוכן הביקורת קשה - חשוב רק שכוונת המבקר היא לעזור לי ולשפר אותי. לפעמים בעיטה בתחת מקפיצה אותי מהמקום ומשחררת אותי מתקיעות (למשל כמו שדפנה כתבה)

דווקא ביקורת בסגנות "יופי, מקסים" בציפוי סוכר יכולה לגרום לאדם להשאר במקום הנוח שלו ולא להתקדם כי הפחד משתק אותו.

-----

תודה על ההערות על הטקסטורות ובעיקר על המיקום שלהם שלא שמתי אליו לב קודם (הנה דוגמה לכמה ביקורת יכולה לעזור)

-------

יחס (חתך) הזהב הוא  1.618 בקירוב, שני היחסים שאמרת: 5/3 ו 3/2 קרובים מאד: 1.666 ו 1.5 (בהתאמה) ולדעתי אין כמעט הבדל מעשי ביניהם (7 ו 3 אחוזים - די זניח) - מה שכן זה שיותר נוח למדוד\להעריך אותם בפועל - ואני אשתמש בהם.

-----

אני שותף לתחושות שלך לגבי יחס בסיס-פתח. בסיס רחב יחסית לפתח נותן תחושה "כבדה". ככל שהכלי פחות יציב (במראה) הוא נותן רושם קל יותר - מה שמרים אותו לגובה.

 

שוב תודה - פגעת בול בנקודות שביקשתי

 

 

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

אנשים מפחדים מביקורת

נכתב ע"י מירי פליישר ביום א', 23/05/2010 - 18:40.

 

גם אני! כי הם קלים להשפעה או שההשפעה של אנשים אחרים עליהם חזקה מידי לפעמים. בכלל רובינו ממש לא מגיבים טוב לביקורת באינטרנט. בורכת!

לגבי המדידות והחישובים. מתמטיקה זה לא בשבילי....יותר קל לי על הכללים הכלליים שכתבתי.

שמחה שעזרתי. האתר משום מה מחק כמה פעמים והפריע,אבל ניצחתי אותו. מקווה שלא ימחוק עכשיו כי ריכלתי עליו. בגלל זה האותיות הגדולות נגד עין הרע

מורה לקרמיקה בעיקר פיסול לקבוצות קטנות בסטודיו ממוזג ברמת השרון. בוגרת בצלאל ואמנית מציגה . טל:03-5494799

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36

http://mirifleisher.blogspot.com/

העבודות בהחלט מרגישות כבדות יאללה קדימה לעדן...

לי יש בעיה בעיקר עם קונטראסטים חריפים ולכן אולי נדמה לי שאטרהקוטה שחור נראה עדיף..

יש משהו בכילים האלכסוניים שמשפר אולי בשל העניין של שיווי המשל. 

כלי אחד עשה לי לא נוח זה עם הקוצים הלבנים.. נכון יש הרגשה של קריעה ואולי אפילו מפלצתייות..

פעם כשאני הייתי מגיעה למתנס ומיצרת כלים עם קוצים כולם היו מתרחקים ממני כי הקוצים היו תמיד סוג של משהו שהצביע על אי שקט.. האם גם אצלך, כך?

תודה דורית

נכתב ע"י ארז אמיר ביום ב', 24/05/2010 - 07:46.

לגבי הענין של הכובד - אני אוהב לפעמים תחושה של אדמה, יציבות וכובד - כלים שקל לי להתחבר ולגעת בהם.

מצד שני אני קודם צריך לרכוש את המיומנות לייצור כלים קלילים - ואז כשיהיה ביכולות שלי גם את זה - אני אוכל לבחור ולעשות בחירה מודעת.

מסכים לגבי הקוצים - יוצר רושם אלים ולא מזמין. היתה שם ממש קריעה על ידי השחלה של חוט וחרוז ומשיכה מהירה - נסיונות שעשיתי. כשחשבתי על זה ראיתי בעיני רוחי משהו אחר, יצור חי, אורגני, כמו שושנת ים. בפועל הרושם באמת יוצר אי-נוחות. יצא פיקשוש... זה לא היה מכווון אז זה כנראה לא מעיד עלי כלום, אבל לפי פרויד הכל נחשב אז לכי תדעי... :-)

תודה.

נ.ב. אני נעלם לכמה ימים לחו"ל -  אני אגיב באיחור.

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

ללמוד מהמתבונן-חמאדה

נכתב ע"י מירי פליישר ביום ב', 24/05/2010 - 08:29.

 

לארז ואחרים על האבניים,

להתבונן , לא רק למדוד, לאהוב , או כמה נאה כלי זה.

מאחוריו חומר!

מורה לקרמיקה בעיקר פיסול לקבוצות קטנות בסטודיו ממוזג ברמת השרון. בוגרת בצלאל ואמנית מציגה . טל:03-5494799

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36

http://mirifleisher.blogspot.com/

"האדם כמידה לכל"

נכתב ע"י מתי טל ביום ב', 24/05/2010 - 14:14.

 

כשמדברים על מידות ועל פרופורציות, יש את העניין של מספרים ויחסים המבוססים על מספרים. את כל העניין גילו חוקרים מתקופות שונות כאשר ניסו להבין את העולם.

ואולם מעבר למספרים שהם עניין קבוע יש את המימד האנושי ואת האדם החווה.

ה"אדם כמידה לכל" הוא יסוד עיצובי שמבטא, את הדחף הטבעי המולד של האדם ליחסים פרופורציוניים של סביבתו וגם של עצמו.

יסוד מולד זה נשתחק עם השנים, כשלמדנו להיות "סובלניים" כלפי כל מיני עיוותים פרופורציוניים במרחבי חיים שונים.

החל מצדק חברתי, עבור דרך צדק כלכלי ויחסי הורים וכלה באסתטיקה ובסביבת המגורים.

אני מתנגד למדידות כתהליך ליצירת כלי.

אני מסכים למדידות כתהליך לימודי.

אדם צריך להטביע בתודעתו את חוויית שיווי המשקל, התנועה והפרופורציה, לזכור את החוויה ולתת לזיכרון התחושתי הזה להוביל אותי ליצירת כלי משמעותי.

כלי כזה יהיה נעים לעין אבל גם ואלי בעיקר לשהייה במחיצתו.

לאחר שלמדנו ליצור כלים פרופורציוניים, נוכל להביע את עצמנו באמצעות עיוות ושינוי הפרופורציה.

יש לזכור שיחסי המספרים מתאימים רק לעצמם, ואולם יש מקום לתנועה בתוך היחסים.

ארז, אתה מבין במספרים.

היחס בן 1 ל- 2, הוא כמו היחס בן 2 ל- 4

אבל אם בתוך הכלי נשמרת מערת יחסים פנימית  גם אז הכלי יהיה נאה למראה ולשהייה.

הנה תמונה של לוגו עסקי של חברה מסוימת לאספקה עבור קרמיקאים. הלוגו משקף אל נכון את הרעיון שלי וממצא אותו.

( (החברה היא של אבא שלי ולכן אמנע מלנקוב את שמה.)

 

מתי טל, אמן יוצר ומלמד, מאמן אישי ומשפחתי.

054-6625123, matytal@gmail.com

http://free.2all.co.il/studiomatytal/

חייבת להגיד

נכתב ע"י דפנה קסטנבוים ביום ב', 24/05/2010 - 14:15.

 

שהפוסט הזה משרה עלי שקט ושלווה !

תודה לכולם על הכל ,בעיקר ארז "כבוד !". נסיעה טובה .

הלוואי עוד מלאן כאלה !

נ.ב אצלי בעבודה אין מדידות ,רק אהבה ועין. מומלץ לנסות !! Laughing.

מתי, מאמר גדול..

נכתב ע"י חיים ביום ב', 24/05/2010 - 16:13.

וואללה, מאמר גדול ומעמיק, לא הבנתי חצי ממנו! גדול!

תגידו את האמת, לא יותר נעים ויכוחים על נושא אמנותי (סליחה) מאשר להתעסק עם הוירטואליים הנודניקים?

חיים טירר

טל' 04-6260460

ד.א. tirer@bezeqint.net

חיים

נכתב ע"י דפנה קסטנבוים ביום ב', 24/05/2010 - 18:56.

 

ברור !!!!!!!!!!

בשפת בני אדם יעני תעשיינים

נכתב ע"י מתי טל ביום ב', 24/05/2010 - 20:03.

עזובת'ך מיספרים לך על הרגש!

אגב, איך הלוגו של החברה של אב'שלי???

מתי

מתי טל, אמן יוצר ומלמד, מאמן אישי ומשפחתי.

054-6625123, matytal@gmail.com

http://free.2all.co.il/studiomatytal/

קשה לי להאמין

נכתב ע"י חיים ביום ב', 24/05/2010 - 21:02.

קשה להאמין שזה באמת לוגו של חברה, זה נראה לי כמו אמירה של זן.

חיים טירר

טל' 04-6260460

ד.א. tirer@bezeqint.net

קטן אמונה שכמוך

נכתב ע"י מתי טל ביום ג', 25/05/2010 - 08:55.

אתה קטן אמונה יקירי הטוב.

אתה מוזמן להכנס לאתר חברת צ'ייניז קליי ארט, או בעברית chinese clay art

ולראות בעצמך.

לנוחיותך רצ"ב קישור רלוונטי.

http://www.chineseclayart.com/mall/c110/s25729/

בברכה

מתי

מתי טל, אמן יוצר ומלמד, מאמן אישי ומשפחתי.

054-6625123, matytal@gmail.com

http://free.2all.co.il/studiomatytal/

אז מה?

נכתב ע"י חיים ביום ג', 25/05/2010 - 11:36.

החברה קיימת, אבל הלוגו הוא מה שאמרתי. וכאשר התברר כי הם סיניים, זה בכלל מתבקש.

חיים טירר

טל' 04-6260460

ד.א. tirer@bezeqint.net

טוב

נכתב ע"י מתי טל ביום ג', 25/05/2010 - 11:43.

אני מסכים שהסמל הוא בגישה זניסטית או בודהיסטית או שניהם. כל מה שאמרתי זה שהוא של המפעל של אבא שלי ליצור חומרים ואספקה לקרמיקאים והוא משקף את הרעיון של הקשר בין העין הרואה לבין הנפש המרגישה וכו' וכו'

 בברכת אור ושלום לכולם

מאסטר מתי

מתי טל, אמן יוצר ומלמד, מאמן אישי ומשפחתי.

054-6625123, matytal@gmail.com

http://free.2all.co.il/studiomatytal/

הי ארז

נכתב ע"י אסתר ביום ב', 31/05/2010 - 18:07.

גם אנוכי הצעירה רוצה לתת חוות-דעת כלשהיא...

לפחות לנסות להעביר לך- מה אני חווה כצופה

א.- וואזה- זה אומר שמישהו מתישהוא יתקע שם זר פרחים.... ועל הכדים שלך- זה אווצ'

ב. הכלי הראשון- עם הטקסטורה- עושה לי תחושה מגרדת (אין לי מילים אחרות...) כנ"ל הכלי עם השפיצים הלבנים

ג. הכלים עם השפריצים- מאוד התחברתי לצבעוניות, יש בה משו שמאזן את ההשתוללות של השפריץ. הכד שמלא לגמרי- עובד לי בעיניים יותר טוב מאלו שיש להם רצועות. בכלל- כמו שארו קודמי- משו ברצועות הצבע ממוקם לא טוב, קצת "משמין" את הכלים (אם לשואל ביטוי מבגדים...)

ד. הכדים על-העוקם- יפים, יש בהם הרמוניה. לא נותן לי תחושה שאוטוטו זה נשפך... הכי אהבתי את הכתום (שמתחתיו יש משחקי צבע- נותן משו שמזכיר לי להבות...)

ה. הכלים של ברגים כפתורים- נותן לי תחושה של התחלה... מחפשת את הסיצנה הבאה...

ו. הפיסול חופשי- יש בו הרבה-משו, יהיה מעניין אם תיצור יותר התכתבות בין הצורה שלו לבין הוואזות.

 

ולסיכום- תודה רבה לכל המשתתפים על הדיון! למדתי המון!!

תודה אסתר

נכתב ע"י ארז אמיר ביום ב', 31/05/2010 - 18:43.

בקרמיקה אני מתחיל ובוסר - וזו הסיבה שפניתי לפורום בבקשה לעצות ועזרה (וקיבלתי יופי של תגובות)

לא כולם אוהבים מחוספס. יש אנשים (אני אישית מכיר כאלו) שלא יכולים לגעת בכלי ללא זיגוג - זה גורם להם לאי-נוחות וגירוד\גירוי בידים. אחרים (ואני ביניהם) אוהבים לגעת וללטף משטחים כאלו. אני מניח שהנטיה האישית הזו גם מיתרגמת לבחירה של כלי שימושי. אני מנסה לקלוע רק לטעם שלי - שהוא מטרה נעה שמשתנה ככל שאני מתקרב אליה :-)

תודה על שאר ההערות. חשוב היה לי לקבל מגוון של דיעות ורעיונות -  ואת נתת לי לפחות גרעין של רעיון אחד להמשך - וזה המון!


הפוסט הזה היה מוצלח מאד מבחינתי ודי מיצה את עצמו - שוב תודה לכל מי שהגיב ועזר לי להשתפר. 

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

ישר כוח- ארז

נכתב ע"י מרומיה ביום ד', 02/06/2010 - 07:41.

גם לי יש מה להגיד-

קודם כל אהבתי מאוד- בתור יוצרת שאוהבת צמצום בצבע, מאוד מעריכה את שפע הצבעוניות שיצרת - זאת צבעוניות שיש בה עדינות- ושקט- היא מאפשרת לאור לשחק איתה, ומכבדת את החומר הקרמי. בעיני המינימליזם הזה הוא מאתגר, אינטלקטואלי ואלגנטי.

מאוד אוהבת את ההשפרצות- יש בהן אומץ ודיוק, משחק בין שליטה במכחול ואילתור.

הטקסטורות חזקות וטוב שהשתמשת בתבונה בגלזורה.

רציתי להציע לך לנסות לעבוד לא רק על גופים אופקיים, אלא למשל על כדורים, אליפסות- גופים פחוסים, כדי שיהיה יותר פני שטח לצבע

המשך. אתה עובד בכנות וברצינות

סטודיו מרומיה- מושב אמירים

 

תודה רבה מיכל

נכתב ע"י ארז אמיר ביום ד', 02/06/2010 - 12:05.

רעיון טוב לעבוד על משטחים אחרים - וודאי שאנסה אותו!

תלמיד של מתי

http://picasaweb.google.com/Amir.Erez/

 

התמונה של מיכה

מעניין

נכתב ע"י מיכה ביום ד', 02/06/2010 - 20:01.

מעניין

 

מיכה ועטליה
קדרות ואומנות
http://peleg-art.co.il/index.html

מה קורה פה?

נכתב ע"י סיגל עם הקפה ביום ו', 04/06/2010 - 09:02.

כתבתי תגובה ארוכה והיא לא נקלטה ...

 

 

 

 

 

סיגל עם הקפה

סיגל

נכתב ע"י דפנה קסטנבוים ביום ו', 04/06/2010 - 11:18.

 

איתך הסליחה ! אני יודעת שזה קורה לפעמים !!!

אני תמיד שומרת את התגובה לפני ההגשה ב ctrl-c ואז אם יש בעיה אני חוזרת לדף ומשחררת את התשובה ב ctrl-v שוב סליחה.

אחלה משפט!!

נכתב ע"י אסתר ביום א', 06/06/2010 - 09:44.

הטעם שלי- הוא מטרה נעה שמשתנה ככל שאני מתקרב אליה!!

Drupal theme by Kiwi Themes.